מפגשים מהסוג האישי: הפרויקט של עמותת הוותיק ותלמידי אופק

במהלך שנת הלימודים הנוכחית נפגשו שבעה ניצולי שואה ממטה אשר עם תלמידי מגמת תאטרון בתיכון אופק, במסגרת הפרויקט הארצי "תיאטרון עדות". בקרוב החודש הם יעלו ביחד באולם בכברי את "פצעי ילדות", מופע שמתעד את זיכרונותיהם של הניצולים 


ביום חמישי של סוף חודש אפריל נפגשו בבית חינוך אופק תלמידי כיתה י' ממגמת תיאטרון של התיכון עם ניצולי שואה מיישובי המועצה. למרות המועד הטעון, שלושה ימים בלבד לאחר יום השואה, המפגש הזה לא היה רק אירוע חד-פעמי שמטרתו לשמוע את הזיכרונות מהתקופה האפלה, אלא חלק מתהליך ארוך שעוברים ביחד הוותיקים ששרדו את התופת עם הנערים והנערות. התהליך הזה יגיע בשבוע הבא לשיאו במופע "פצעי ילדות", שיועלה פעמיים באולם התרבות האזורי בכברי. המופעים יתקיימו בימים שני ושלישי הבא - 22 ו-23 במאי.  

לצפייה בפרטי המופע המלאים

"ההצגה היא שיאו של התהליך, אבל לא פחות חשוב מכך הוא זמן האיכות המרגש במפגש הייחודי של בני הנוער עם הדור המיוחד הזה שנפתח אלינו, התחבר ושיתף", מספרת רויטל רונטל שחף, רכזת מגמת התיאטרון באופק, שהובילה את הפרויקט מטעם בית הספר. הפרויקט כולו נעשה בשיתוף פעולה עם עמותת הוותיק מטה אשר, בהובלת המנכ"לית רחלי גזית.

החזרות למופע בבית הספר אופק (צילום: בני ברק)

המפגש בין ניצולי השואה לתלמידים מאופק לווה בלא מעט חששות – הן מצד הצוות החינוכי והן מצד התלמידים. לדברי רונטל שחף, אחד החששות שלה היה כיצד הוותיקים יתחברו לבני הדור הצעיר, שמדבר מהר ומחובר למסכים – ולהפך. "לאחר כמה מפגשים, הוותיקים אמרו שהם חשים שיש פערי מידע גדולים שהם לא מצליחים להעביר לתלמידים", היא מספרת, "לכן החלטנו לעשות ביקור משותף בבית לוחמי הגטאות. התלמידים אמרו 'היינו שם כבר' וקצת הסתייגו – אבל הפעם זה היה משהו אחר. במהלך הביקור, הוותיקים גם סיפרו להם על החוויות האישיות שלהם. אחרי הביקור הרגשתי שהייתי יכולה להתקדם כי נוצר חיבור הרבה יותר משמעותי וחזק".

לאחר הביקור, התפתח תהליך אמיתי של פתיחות הדדית. "בכל פעם שאחד הוותיקים לא היה מגיע, כל התלמידים היו ממש מודאגים ושאלו אם הכל בסדר", מספרת רונטל שחף.   

מזכרת היסטורית

"פצעי ילדות" הוא חלק מפרויקט בשם "תיאטרון עדות", פרויקט ארצי שפועל מאז שנת 2005 במוסדות חינוך ברחבי הארץ. את הפרויקט מוביל ארגון אש"ל (האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל) מיסודו של ארגון הג'וינט. עד היום הסתיימו כ-45 פרויקטים ברחבי הארץ, ופרויקטים נוספים נמצאים בתהליך עבודה, למשל זה שבמטה אשר. מצד אש"ל הובילה את הפרויקט תמר בורא, שגם ביימה את המופע ביחד עם רונטל שחף.

בהמשך, הסיפור האישי של כל ניצול שמשתתף בפרויקט הועלה על הכתב וכל הסיפורים יוצגו על הבמה במופע מומחז ומבוים. כמו כן, המופע צפוי להיות מוסרט ומתועד, ויחולק לניצולים ולתלמידים כמזכרת שתישאר כעדות לסיפורם עבור בני משפחותיהם ועבור ההיסטוריה עבור התלמידים, ההשתתפות בפרויקט גם מהווה 30% מהציון בבחינת הבגרות. במופע עצמו יגלם כל תלמידי ממגמת התיאטרוו את אחד מניצולי השואה כשהוא היה ילד. הוותיקים עצמם מופיעים בהצגה בתפקידים שונים, כשאחד מהם אפילו מגלם קצין נאצי. לדברי רויטל, גם תהליך הליהוק היה לא פשוט: "לוותיקים לא היה קל לוותר על התפקידים שלהם".

העניין הוא התהליך

מעבר לחוויה העוצמתית שעברו התלמידים וותיקי המועצה, המפגשים גרמו לרויטל, בת קיבוץ עין המפרץ, להתמודד גם עם הסיפור האישי שלה. "מעולם לא עבדתי עם ניצולי שואה, למרות שאני בת לניצול שואה. אבא שלי מעולם לא דיבר על מה שהוא עבר שם ואמר שצריך להשאיר את זה מאחור. הוא נפטר לפני שש שנים. דרך הסיפור האישי שלי כבר הייתי מאוד מחוברת".

רויטל מספרת שהמפגשים סייעו גם לה לשמוע מה עבר על האנשים ששרדו את התופת. "זאת פשוט חוויה שלא הייתה לי בחיים", היא מסכמת. "אחרי כל מפגש כזה אני יוצאת בהיי לא נורמלי, גם בגלל התגובה של התלמידים. העניין כאן הוא לא התוצר אלא התהליך. זאת הזדמנות שהנוער שלנו כמעט לא זוכה לה".

ותיקי המועצה שהשתפו בפרויקט: שמעון בנאי (עין המפרץ), שמעון ברט (סער), דני בר אילן (כברי), איילה שקד ואביבה אוסרי (שתיהן מראש הנקרה); ראובן קלין (בוסתן הגליל) וצבי שולט (געתון).

תלמידי מגמת תיאטרון כיתה י' מאופק: אופיר ברוכאל, הגר רייז, זיו חיות, נועה לוגסי, נועה לנדאו, רומי רוזנברג, שיראל אלטוניאן, שני אלון, תומר קפלן ונועה חכם.